מן השיחות

כבר סופר כמה פעמים הסיפור על הרבי הרש״ב, ממה שאירע כשהיה ילד בן ארבע או חמש.

בשבת פרשת וירא נכנס אל סבו, הצמח צדק, לקבל ברכה ליום הולדתו.

ופרץ בבכי:

"למה ה׳ נגלה לאברהם אבינו, ואלינו הוא לא נגלה?"

ענה לו הצמח צדק: כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע, מחליט שהוא צריך למול את עצמו, הוא ראוי שה׳ יתגלה אליו.

יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה.

ישמעאל אמר: אני חביב ממך, שנימולתי לשלוש עשרה שנה.

ויצחק אמר: אני חביב ממך, שנימולתי לשמונה ימים.

המלאך קורא לאברהם: ״אל תשלח ידך אל הנער״.

ואברהם, כפירוש רש״י, עונה:

״אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם״.

והמלאך משיב: ״אל תעש לו מאומה״, אל תעש בו מום.

אברהם נושא את עיניו ורואה איל, ומעלה אותו ״לעולה תחת בנו״.

ורש״י מפרש: על כל עבודה שעשה באיל היה מתפלל ואומר, ״יהי רצון שתהא זו כאילו היא עשויה בבני: כאילו בני שחוט, כאילו דמו זרוק, כאילו בני מופשט, כאילו הוא נקטר ונעשה דשן״.

אבל ה׳ כבר אמר: ״לא אמרתי לך שחטהו, אלא העלהו״.

ה׳ לא רצה כלל שיצחק יישחט. ויותר: ה׳ הבטיח ״כי ביצחק יקרא לך זרע״.